פסק-דין בתיק ת"א 1775-02-08

מבוא

1. עסקינן בתביעה כספית על סך 763,593 ש"ח שהגיש התובע נגר במקצועו לפיצוי בגין נזק שנגרם למבנה הנגרייה בעקבות אירוע שריפה מיום 11.11.06.

תמצית טענות הצדדים

2. מכתב התביעה עולה, כי התובע היה במועדים הרלוונטיים השוכר ו/או המחזיק בנגריה הנמצאת בבניין אשר נמצא על חלקה 10 גוש 17510 (להלן: "הנגרייה"). הכשרת הישוב הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הנגרייה במועדים הרלוונטיים.

3. התובע טוען, כי ביום 11.11.06 פרצה שריפה בנגרייה וכי נגרמו נזקים כבדים למבנה הנגרייה ולתכולה. לטענתו, הוא פנה לנתבעת וביקש, כי תפצה אותו בגין נזקיו. התובע טוען, כי נערכה בדיקה של המקרה ובמסגרתה הוערך הנזק אשר נגרם לתכולת הנגרייה בסך של 204,844 ש"ח. התובע ציין, כי הסכום האמור אינו כולל את הנזק אשר נגרם למבנה. ואשר הוערך על ידי שמאי בסך של 408,890 ש"ח. כן טוען, כי נגרמו לו נזקים נוספים כגון אובדן הכנסה. לטענתו, הכשרת הישוב דחתה את דרישת התשלום בטענה שהתובע לא דיווח לה על אירוע שריפה קודם במבנה, כאשר הנזק הוא תוצאה של הצתה בזדון בשל התנגדות התושבים להתקנת אנטנה סלולארית בבניין. התובע טוען, כי התנהלות הכשרת הישוב הינה חסרת תום לב וכי עליה לפצותו בגין נזקיו.

4. לטענת הנתבעת מס' 1 הכשרת הישוב (להלן:"הכשרת הישוב" ו/או "הנתבעת"), דין התביעה להדחות. לטענתה, אירוע ההצתה הינו תוצאה של סכסוך מתמשך בין התובע ותושבי היישוב בו נמצאת הנגרייה. התובע ובני משפחתו קיבלו איומים באשר לכוונת התושבים להיאבק בכל האמצעים בהצבת האנטנה והתובע אף פנה למשטרה בכדי שתאבטח את התקנת האנטנה. לטענתה, האיומים אכן מומשו וביום 13.6.06, כעשרה ימים בטרם נערך הביטוח, הוצתה האנטנה. לטענתה, האירוע נשוא התובענה אינו תאונה, כי אם הצתה בזדון בעקבות הסכסוך המפורט לעיל.

5. לטענתה, התובע לא ביטח את בית העסק בעבר והוא ערך את הביטוח רק לאחר הצתה אשר אירעה בבית העסק הסמוך ולאחר שקיבל איומים באשר לפגיעה בבית העסק. לטענתה, התובע הסתיר ממנה התרחשויות אשר אירעו עובר לעריכת הביטוח ואשר היה בהן כדי להעיד על התרחשות ודאית של הסיכון המבוטח.

6. הכשרת הישוב טוענת, כי התובע פעל בכדי לזכות במרמה בתגמולי ביטוח. לטענתה, התובע לא גילה והסתיר מידע מהותי לעריכת הביטוח. בהצעת הביטוח עליה חתם התובע הוא לא גילה, כי כעשרה ימים קודם לכן הוצתה אנטנה סלולארית. לטענתה, בעת שביקר במקום סוכן הביטוח לא נמסר לו מידע לפיו האנטנה הסלולארית אשר הותקנה על גג בית העסק מהווה מקור לסכסוך מתמשך בין תושבי היישוב לבין התובע וכי הוא קיבל איומים בנוגע לאנטנה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע המתין עד אשר הוסרה האנטנה הראשונה, אשר נשרפה, בטרם הזמין למקום את סוכן הביטוח. לטענתה, התובע פעל באופן זה במטרה שהסוכן לא יראה את הסימנים להתרחשויות.

7.  לטענתה, אף לסוקר סיכונים מטעמה אשר הגיע למקום לא מסר התובע מידע אודות אירוע ההצתה והאיומים בעקבות התקנת האנטנה. הכשרת הישוב טוענת שהתובע הפר את חובת הגילוי הקבועה בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 ועל כן היא פטורה מחבותה על פי הפוליסה. עוד טענה, כי במועד בו ניתנה הצעת הביטוח כבר אוים התובע וידע שניסיון נוסף להציב אנטנה במקום יגרום למהומות ונזקים.

8. הכשרת הישוב מוסיפה וטוענת, שהתובע לא קיים את תנאי המיגון הנדרשים בפוליסה לשם מניעת פריצה והתפשטות שריפות. לטענתה, התובע הפר את התנאי המוקדם לקיומו של כיסוי ביטוחי. לפיכך לטענתה, הפוליסה בטלה מעיקרא ואין לה תוקף.

9. עוד ציינה, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב מאחר והתובע יודע, כי ערך את הביטוח במטרה לקבל במרמה תגמולי ביטוח. לסיום טענה, כי הנזקים הנטענים מופרכים ומוגזמים ועסקינן בניסיון התובע להונות ולרמות אותה. לטענת הכשרת היישוב, התובע לא פעל לשם הקטנת נזקיו ותחת זאת הוא הגדיל נזקיו שעה שלא פעל לשם שיקום מהיר של העסק, בעיקר לאור אופי העסק. לטענתה, עסקינן במבנה פשוט ובסיסי במצב רעוע ולפיכך הרי שהסכומים הנטענים בתביעה הינם מופרכים.

10. הכשרת הישוב הגישה הודעה לצד ג' נגד חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "פרטנר") וחברת פלאפון בע"מ (להלן: "פלאפון"). לטענתה, פרטנר ופלאפון היו המשתמשות, והמבטחות של האנטנה ובית העסק עליו הוצבה. הכשרת הישוב שבה וטענה, כי עסקינן באירוע של הצתה בזדון, בשל התנגדות התושבים להצבת האנטנה מחדש על גג העסק. לפיכך, ככל שתחויב לפצות את התובע, הרי שעל הצדדים השלישיים לשפותה בגין כל סכום שתחויב לשלם, זאת בשל העובדה שהם היו בעלי החזקה ו/או השליטה במקרקעין או במיטלטלין מהם פרצה האש או שבגינם התפשטה האש.

11. הכשרת הישוב טוענת, שהצדדים השלישיים התרשלו בכל הכרוך בהחזקת המקרקעין או המיטלטלין ולא נקטו באמצעים סבירים לשם מניעת האירוע ותוצאותיו. לטענתה, האירוע התרחש בשל רשלנותם או מחדלם של הצדדים השלישיים אשר לא מנעו את השריפה, לא דאגו לאמצעי האבטחה לשם מניעת הצתת העסק, לא מנעו את הצתת האש, לא פעלו כדרוש לאור ההתרעות אודות התנגדות התושבים להצבת האנטנה, לא פיקחו כראוי על בית העסק עליו הוצבה האנטנה, לא נערכו כלל או כראוי לאפשרות של הצתה, לא עשו די לשם שמירה על בית העסק מפני דליקות והתפשטותן, לא נתנו הוראות מתאימות לטיפול, לא נקטו בפעולות מתאימות או מספיקות באירוע הצבת האנטנה, לא פעלו כפי שתופס מקרקעין ו/או משגיח ו/או משתמש ו/או אחראי סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

12. לטענת הכשרת היישוב, בהתנהלותם הפרו הצדדים השלישיים את חובת הזהירות המוטלת עליהם, בין היתר כלפיה, ובשל כך נגרמו הנזקים.

13. בהמשך, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן נגד הכשרת היישוב, פרטנר, פלאפון, עראביה מחמוד (להלן: "מחמוד")- אחיו של התובע ומי שבמועדים הרלוונטיים היה  השוכר ו/או המחזיק ו/או המשתמש של קומה א' בבניין בו עסקינן ואשר השכיר לפלאפון, מכוח הרשאה חתומה על ידי הנתבע מס' 5 (להלן: "עבד אלרחמאן"), כ- 50 מ"ר בגג הבניין לצורך הצבה והפעלת ציוד ומכשירי קשר אלחוטיים ובין היתר אנטנות ואביזרים. כן  הוגש כתב התביעה המתוקן נגד עבד אלרחמאן- אביו של התובע אשר הינו הבעלים של המבנה.

14. לטענת התובע, לא הייתה לו ידיעה ולא היה ביכולתו לדעת את הנסיבות אשר גרמו לאירוע נשוא התובענה. עוד טען, כי הנזק נגרם על ידי נכס אשר לנתבעים הייתה שליטה מלאה עליו והתרחשות האירוע מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו באמצעי זהירות סבירים מאשר עם מסקנה הפוכה ועל כן מוטל עליהם להוכיח שהם לא התרשלו.

15. התובע טוען, כי הנתבעים או מי מטעמם התרשלו ובשל כך נגרמו נזקיו. לטענתו, הנתבעים או מי מטעמם התרשלו בהחזקת המקרקעין מהם פרצה האש ולא נקטו באמצעים סבירים לשם מניעת האירוע ותוצאותיו. לטענתו, הם לא נקטו באמצעים הדרושים לשם מניעת מצב בו תישרפנה האנטנות שוב, הם עמדו על כך שהאנטנות יותקנו על הגג על אף שידעו על התנגדות השכנים, לא פעלו לשם מניעת הגעתה של האש לנגרייה, לא השגיחו ולא פיקחו על תנאי הבטיחות המתחייבים, השאירו ו/או לא הסירו חומרים מעודדי בעירה, התקינו מתקנים מסוכנים ו/או דליקים ו/או בלתי בטיחותיים אשר הביאו להתפרצות השריפה, לא עשו דבר או לא עשו די בכדי לכבות את השריפה או להגביל התפשטותה ולא התקינו מנגנון כיבוי אש אוטומטי. כן טוען, כי פלאפון ופרטנר לא פעלו כפי שחברות סלולאריות סבירות היו פועלות בנסיבות העניין ומחמוד ועבד אלרחמאן לא פעלו כפי שבעל או תופס מקרקעין סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

16. הכשרת היישוב הגישה כתב הגנה מתוקן במסגרתו שבה על הטענות אשר הועלו על ידה במסגרת כתב ההגנה המקורי כמפורט לעיל. עוד טענה, כי פרטנר ופלאפון התחייבו, במסגרת ההסכם אשר נכרת בינן לבין מחמוד ועבד אלרחמאן לשפותם או כל צד שלישי בגין כל נזק אשר יגרם בשל התקנה, שימוש ותחזוקת האנטנה. לטענתה, בנסיבות האמורות על פרטנר ופלאפון לפצות את התובע בגין נזקיו. הכשרת היישוב הוסיפה, כי ההצתה התרחשה בבית עיסוקו של מחמוד ועליו חלה החבות הנזיקית.

17. פרטנר ופלאפון מתנגדות לתובענה וטוענות, כי דינה להדחות. לטענתן, לכתב התביעה לא צורפו החוזים המפורטים בכתב התביעה. פלאפון ופרטנר מכחישות את הנזקים הנטענים וטוענות, כי הם מוגזמים. כן טוענות, כי אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והאירוע נשוא התובענה. לטענתן, אין קשר סיבתי בין מעשיהן והנזק הנטען.

18. לטענתן, אין בנסיבות המקרה כדי להצדיק היפוך סדר הבאת הראיות. לטענת פרטנר ופלאפון, הן פעלו בהתאם לחוק ובהתאם לחובות אשר הטיל עליהן המחוקק מכוח היותן בעלות זיכיון להפעלת תקשורת סלולארית. לטענת פרטנר ופלאפון, על התובע לפרט את החובות החקוקות אשר הן הפרו, לטענתו. לשיטתן, הן פעלו כפי שחברת תקשורת זהירה ומיומנת אמורה לפעול בנסיבות העניין והן נקטו באמצעים הדרושים לשם מניעת האירוע נשוא התובענה. פרטנר ופלאפון מכחישות את הטענה לפיה הן ידעו על התנגדות השכנים להתקנת האנטנה וטוענות, כי אף אם ידעו על כך, הרי שאין בכך בכדי למנוע מהן את התקנתה, כאשר פעילותן נעשתה בהתאם לחוק. לטענתן, אין זה תפקידן להיות אחראיות  על שמירת החוק ולהגן על רכוש אזרחים אשר בו מותקנות האנטנות, אלא זהו תפקיד רשויות החוק במדינה.